גזר דין בתיק ת"פ 1188-09

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות על ידי כב' השופט אינפלד, בכך שב- 6.9.09 החזיקה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כ- 0.4 גרם נטו וזאת על מנת להעביר הסם לשני אחיה ישראל ואליהו ווקנין.

הנאשמת כפרה בפני כב' השופט אינפלד, נשמעו העדים ולאחר שמיעת פרשת הראיות בתאריך 9.11.10  מצא כב' השופט אינפלד להרשיעה. בהכרעת הדין ציין  כי הודתה שקיבלה מאחיה כסף לצורך רכישת סמים אך לא עשתה שימוש בכסף, והתכוונה לעשות בו שימוש למטרה אחרת, לרכוש מזון.  כב' השופט אינפלד צין שהוא מאמין כי המניע למתן הסם היה דאגתה לאחיה, להם דואגת גם בעניינים אחרים ועל מנת לסייע להם "לשבור קריז". הוא הוסיף וציין, שלא מדובר במצב קלסי של אחוות משתמשים, משום שהיא עצמה לא השתמשה בסם  זה באותו מועד. הוא קיבל את טענתה שהאספקה באה מתוך דאגה לאחים, מתוך הבנה למצוקתם.

כב' השופט אינפלד דחה את הטיעונים לעונש לצורך קבלת תסקיר ל- 8.3.11. במועד זה התקיים דיון בפניו  והסניגור טען שהנאשמת נמצאת בטיפול פסיכיאטרי וכי לכן ביקש שתתקבל חוות דעת פסיכיאטרית. באותו מועד שירות מבחן היו בשביתה ולכן לא נתקבל תסקיר. משכך, כב' השופט אינפלד דחה לצורך קבלת תסקיר וחוות דעת פסיכיאטרית. במועד לאחר מכן ב- 17.5.11  שוב נדחה לצורך קבלת תסקיר וחוות דעת פסיכיאטרית שלא נתקבלו, אולם ב- 10.11.11 התיק עבר בהסכמת הצדדים למותב זה. בשלב זה נתקבל תסקיר

ממנו עלה שהעובדת הסוציאלית של הנאשמת ביחידה לטיפול בהתמכרויות הוחלפה וממליצים לדחות כדי לאפשר לה להמשיך למסור דגימות שתן לבדיקה. צוין, שלאחרונה, לא חשה בטוב, נפלה ושברה את אפה, והיא סובלת מכאבי רגליים. הדיון לכן נדחה ל- 11.1.12, שכן הנאשמת לא יכלה להתיצב לדיון בנובמבר. בדיון ב- 11.1.12 טענה התובעת כי מן הראוי לגזור דינה למאסר, שכן תלוים נגדה מאסרי מותנים ברי הפעלה והעבירה חמורה. בהחלטתי ציינתי שכתב האישום הוגש לפני שנים וכב' השופט אינפלד מצא לנכון לדחות לצורך קבלת תסקיר וחוות דעת פסיכיאטרית. מהתסקיר שנתקבל עלה בבירור כי הנאשמת מעוניינת לשתף פעולה בהליך טיפולי אך התקשתה להגיע. בדיקת שתן שמסרה היתה נקיה. קצינת המבחן לכן סבורה שיש נזקקות טיפולית, אולם הנאשמת לא היתה מסוגלת באותו מועד להתגייס להליך הטיפולי ולכן לא יכלו לבוא בהמלצה.

התקיימו טיעונים לעונש והועלתה טענה לגבי התנאי.  לכן,  הצדדים ביקשו להצטייד בפסיקה וקצינת המבחן שוחחה שוב עם הנאשמת  וזו הסכימה לשתף פעולה בהליך הטיפולי. בנסיבות אלה, טיעונים לעונש נדחו שוב ל- 19.2.12.  במועד זה הצדדים הגישו פסיקה.

באשר לטענה שהמאסר המותנה לא חל :

לחובת הנאשמת עבר פלילי עשיר ומגוון הכולל 22 רישומים, ביניהם עבירות אלימות, רכוש, זיוף, מרמה,החזקת סם וסחר בסם מסוכן, ואף ריצתה מספר עונשי מאסר.

העבירות נעברו בעת שתלויים נגדה מת.פ. 327/06 שני מאסרים מותנים: האחד של 8 חודשים, בר הפעלה בגין עבירה של סחר בסם מסוכן, והשני של -4 חודשים בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

הסנגור טען כי לא ניתן להפעיל תנאי של סחר על ניסיון סחר וכי לא ניתן להפעיל תנאי של סחר על עבירה של אספקה.

סעיף 52  ב לחוק העונשין התשל"ז-1977 ( להלן:"החוק") קובע כי:

"משהטיל בית  המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו יהיה על תנאי".

מכח סעיף 52 (ד) לחוק התנאי יכול להיקבע בדרך של ציון סעיף עבירה מסוים, או ציון סוג של עבירות או תיאורן.

סעיף 55(א) לחוק קובע כי מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי.

עם השנים חלה התפתחות בתפיסה בשאלה איזו עבירה מפעילה התנאי.

בע.פ. 49/80 עמוס ואליהו מסילתי נגד מ'י פ"ד לד (3),  808 נטען כאילו לא ניתן להפעיל תנאי החל על סעיפים 379 ו-380 לחוק על עבירות בניגוד לסעיפים 333 ו-335 לחוק, ונקבע כי המצב הרגיל אכן הינו אם הנאשם מורשע בעבירה זהה במספרה למספר העבירה שפורט בתנאי,  אך נקבע כי אין זה התנאי היחיד: התנאי מופר גם אם לא הועמד לדין בגין עבירה זהה במספרה ובלבד שהעבירה בה הורשע כוללת בחובה , מבחינת יסודותיה, היסודות הקבועים בעבירת התנאי.

 כב' השו' שמגר בע.פ. 624/75  659/75 יחיא מוחמד גלאגל נגד מ'י פ"ד ל (2), 222 , בעמ' 224 קבע :

"יופעל התנאי...גם אם יעבור כל עבירה אשר המעשה, הנסיון או המחדל המוגדרים בה כוללים את היסודות של העבירה המפורטת בתנאי".

כגון אם תנאי על גניבה ומורשע בגניבה ממעביד או התפרצות וגניבה.

הוא ציין כי הטעם להלכה זו נעוץ במטרה העונשית ו המבחן אינו טכני -פורמאלי אלא מהותי- ענייני.